רי"ף עבודה זרה כ״ז

« רי"ף עבודה זרה כ״ו ע״ב רי"ף עבודה זרה כ״ח ע״א »

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

כח של עובד כוכבים כגון שמערה מכלי אל כלי אם בכוונה שיודע שהוא יין היוצא מהכלי אסור וכתב הרשב"א שאסור אפילו בהנאה והרא"ש אינו אוסרו אלא בשתיה ומה שנשאר ממנו בכלי מותר אפי' בשתיה ואינו אסור משום נצוק שלא החמירו בכח העובד כוכבים לאסור המתובר לו ע"י נצוק ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין הכל מותר אפי' בשתיה. וכח כחו ככחו דמי ורש"י היה מסתפק בגת שלנו שיש בה ג' כחות כגון הדפין והקורה והגלגל אם חשובים ככחו והרשב"א כתב אפי' י' כחות דיינינן להו ככחו לאוסרו בהנאה לסברתו שאוסר כחו בהנאה והרא"ש כתב בתשובה על הקורה שגלגלה עובד כוכבים לבדו ראיתי רבותי מתירין לפי שיש כמה כחות וכן אני מתירו אפי' בשתיה וכתבו בעלי אסופות נשאל להראב"ד מעשה שבא עובד כוכבים א' בכעס והוציא הברזא מן הכלי ונשפך מן היין לחוץ הנשאר אם הוא אסור או מותר ואם הוא מותר בהנאה או אפי' בשתיה ויש בהם מי שהוא מתיר אפי' בשתיה מטעם שהוא כזורק מים לטיט שהוא הולך לאיבוד ולדברי זה המתיר אין לנו שפיכות עובד כוכבים אסור אלא מכלי לכלי והלא במנסכים לפנו עבודת כוכבים שופכים לפניה בקרקע כעין המזלפין להנאתן ואין לנו אלא מה שנהגו העם אבל הדרך שיכול לדונו להיתר מפני חמתו לולי הירושל' כל מה שאומר בגמ' לא יועיל להיתר כי מה שאמרו במשנה נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו ואפילו דאזיל מיניה לא היתה חמתו עם בעל הבור אבל זה שכעס עם בעל היין מי יימר דלא לאינסוכי איכוין למיסריה עלויה בנסוכו והוה ליה כחו ומגעו בכוונה אך המעשה אשר הביאו בירושלמי נראה שכל מה שהוא בחמתו אינו מנסך. עובד כוכבים הוה ליה קופין בי מעצרתא דישראל אתא ישראל וזלף ביה חמרא אייתיה קופתא ושפכון לגובתא פי' שמר ישראל בעל הגת את יינו בקופותיו ונטל הכדים שהיה בהם יינו של ישראל ונקנוהו לבור והתירוהו מטעם כל שהוא בחמתו אינו מנסך מכל זה לא ראיתי היתר אלא כחו אבל לא למגעו דלא גרע מחמרא דרבי יוסי בן נהוראי ור' יוחנן בן ארזא דלא הוה ידע דחמרא הוא למאן דשרו ליה בשתיה ואפ"ה אקשינן והא קא נגע ושנינן דקא מוריק ארוקי ומכלל דמגע שלא בכוונה אסור בשתיה. וחמתו במגע כי דעתו שהוא יין אסור דלא גרע ממגע שלא בידיעת יין ואסור בשתיה אלא שי"ל כי זהו העובד כוכבים בחמתו שכעס על ישראל והוציא הברזא לא נגע אלא בקילוח היוצא עם הוצאת הברזא והוא נצוק ואם כחו בחמתו אינו אוסר כ"ש נצוק בחמתו אינו אוסר דלא עדיף נצוק מכחו ודבר זה השכל נותנו והדעת מקבלו והנה מותר בשתיה וכתבו בעלי אסופות דין כחו בכוונה שהוא לא ידע שהוא יין אלא שמכוין לדבר אחר כגון ההוא עובדא וכן נמי אם נתכוין להציל את היין או כגון שפקע החבית כולה שנוגע ביין כיון דלדבר אחר קא מיכוין מותר ואם מדדו ביד צריך לעיין אי יהבינן ליה דין מדדו ומותר בהנאה כיון שנתכוון לדבר אחר דהיינו למדידה או דילמא מתני' דוקא קא תני מדדו בקנה דבהכי הוא דמותר מיהו אם מדדו ביד אסור אפי' בהנאה ועל דבר זה נחלקו חכמי הדור וכתב הר"ר זרחיה להתיר והאי דנקט מדדו בקנה משום דהא קמ"ל כיון שמדדו בקנה אסור בשתים ומותר בהנאה אבל יש אשר כתבו לאיסורא אפילו בהנאה והביאו ראיה מהרב אלפסי שלא כתב בהלכותיו מחלוקת דרבנן ור' נתן דפליגי גבי מדדו ביד לפי שסמך על משנתינו דנקט מדדו בקנה ולא נקט ביד אלמא אסור אפילו בהנאה:

2 שלטי הגיבורים פתח ↗

וגבי יין שמזגו עובד כוכבים כתב הטור עובד כוכבים הזורק מים ליין מותר אפילו בשתיה ואפילו מאן דאית ליה נצוק חבור היינו דוקא יין ליין אבל מים ליין לא במה דברים אמורים שאינו מכוין למוזגו כגון זורק מים לחבית גדול או לכוס ולא ידע שהוא יין שהוא ידוע שאינו מכוין למזיגה אבל אם מכוין למזיגה אסור בשתיה ואם אין ידוע אם כוון למזיגה אם לאו כתב בתשובה דספקא דרבנן לקולא: לשון ריא"זעובד כוכבים שמזג יינו של ישראל במים אע"פ שלא נגע ביין אסור גזרה שמא יגע בו ודומה למה שאומרים לנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב והמורה אוסר אפי' בהנאה ומז"ה כתב במהדורא תניינא בסוף הפרק שאינו אסור אלא בשתיה וכן נראה בעיני כמבואר בקונט' הראיות:

3 שלטי הגיבורים פתח ↗

וגבי עובד כוכבים שהביא ענבים לגת כתב הרשב"א יש מי שהורה שאסור ליתן ענבים בדרדורים לגת ע"י עובד כוכבים מפני שהענבים נסחטים והיין מתאסף לשולי הדרדורים ונמצא העובד כוכבים שופך יין צלול לגת ואם ישראל מסייעו בנתינתו לגת מותר אפי' לכתחילה שהרי יש כאן כח ישראל מעורב בו עבר והביא עובד כוכבים לבדו ושפכו לגת אע"פ שהיין מזלף על הענבים מותר מפני שעדיין לא נדרכו הענבים ולא נמשך יינו ואין מכוין לשפיכת היין אלא לשפיכת הענבים ע"כ: לשון ריא"זוכן לא יוליך העובד כוכבים ענבים של ישראל בגת גזרה שמא יגע ביין ואם הוליכן אע"פ שהיה היין הזב מן הענבים מזלף עליהן הרי זה מותר ונראה בעיני שאם נגע עובד כוכבים בענבים הדרוכות שבגת ולא נגע ביין לא נאסר היין כמבואר בקונטר' הראיות וכתבו בעלי אסופות דהר"ר דוד היה אוסר לתת כוס ביד עובד כוכבים ובו יין ולאחוז בידו אע"פ שאינו מזיזו משום לך לך אמרין שמא יזיזנו או שמא ישכשכנו או שמא ישכשך וינסך אבל לגין סתום מטלטל עובד כוכבים לבדו ונושא והיכא שנפל לו מידי ביין כתב הטור שאם הכניס ידו והוציאו לא נאסר בהנאה בהכנסת ידו אפי' יודע שהוא יין שאינו מכוין אלא ליטול את שלו אבל בהוצאת ידו יאסר בהנאה כיצד יעשה יאחז בידו שלא ינענע ביין ויפתח נקב בחבית של מטה ויוציא היין דרך שם וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כיון שטרוד בדריכה והרשב"א ז"ל כתב שאפי' נגע ברגליו ביין אפילו בכונת מגע מותר בהנאה כיון שאין דרך ניסוך בכך והרא"ש אוסרו בהנאה וכן אם הכניס ידו לחבית של יין ואינו יודע שהוא יין מותר בהנאה ופר"ת ז"ל דדוקא שלא נודע לו שהוא יין עד שיוציא ידו והראב"ד כתב אפי' נודע לו שהוא יין אם מיד כשנודע לו הוציאה מותר בהנאה וכן היא מסקנת הרא"ש ועוד כתב הרא"ש שאין לנו לדמות מילתא למילתא אלא מה שמפורש בתלמוד שהוא טירדא דוקא בזה מותר ואין לו לדמות דברים אחרים כתבו בעלי אסופות סי' י"ד בשם בעל התרומות הלכה למעשה. גיגית של ענבים דרוכים מותר ליגע בהם לכתחלה כיון שאין שם המשכה ואם נותן לתוך גורגתני והיין צלול ונבדל מן הזגים והחרצנים כנוס לתוכו מדההוא נקרא המשכה מכאן ואילך אם נגע עובד כוכבים ביין שבגיגית נאסר הכל ואם לא נגע כי אם בחרצנים ובזגים שבגיגית אין הכל נאסר אא"כ יש טופח שמחבר הכל עוד פסק גיגית מלאה יין וענבים ועדיין לא נמשכה ולוקח עובד כוכבים מעט ממנה לראות אם הוא טוב אם לאו אינו אוסר בשביל ההוא לקיחה ולא נקרא מנסך עוד פסק להדיא שאם לקח מן התירוש הנמשך ונתן על הגת שהיא מלאה חרצנים וזגים מין בשאינו מינו הוא נקרא עם היין דלרבא בתר שמא אזלי' ורבין עליו ומבטלו וכן עשו הוראה:

4 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות יין נסך וכלים האסורים כתוב א בפ' כי תשא השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו וכשם שהזהירה תורה שלא לאכול מזבח ע"ז בכלל איסור זה שלא לשתות מיין שנתנסך לע"ז שזהו עיקר שמחתם בזבח ע"ז והכתוב משוה אותם בעונש שנ' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מאחר שאיסור זה משום ע"ז איסורו בכל שהו ואסור בהנאה שנ' ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע"ז דף כ"ט כל הסוגיא אף זבח ע"ז אסור בהנאה והיין בכלל כאשר ביארנו יין העכו"ם שאין אנו יודעין אם נתנסך אם לא נתנסך הוא הנקרא סתם יינם והרי הוא אסור בשתייה ובהנאה מד"ס בע"ז דף ל"א ול"ו והשותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מ"מ וכל יין שיגע בו העכו"ם הר"ז אסור שמא נסך אותו שמחשבת העכו"ם לע"ז כך משמע בע"ז דף נ"ח ויינו של ישראל שנגע בו העכו"ם דינו כסתם יינם שהוא אסור בהנא' ויינן של ישמעאלי' ומגען שאומרים עליהן שאין מנסכין אסור בשתייה שגזרו על יינן משום בנותיהן כדאיתא בשבת דף י"ו ובמסכת ע"ז דף ל"ו צא ולמד מה אירע בתקלת פעור ע"י היין ובדניאל כתיב וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתם ובני דורו שלא שמו לבן על זאת ושתו מיין העכו"ם כולם נתערבו בעמי הארץ ולקחו להם נשים אשדודיות ועמוניות חתיות ויד השרים והסגנים היתה במעל זה ראשונה כך דרשתי בספרד, שם דף כ"ט אין מתנסך לע"ז אלא יין שראוי להקריבו על גבי המזבח לפיכך לא גזרו במגעו של יין מבושל שם דף ל' מדשתי ליה שמואל ואבלט שהיה עכו"ם ויש לו גבול לאחר שהרתיח על האור קרוי מבושל, שם דף כ"ט ובתו' שם הסוגי' בד"ה אי חומץ אע"פ שהתלמוד מתיר ליגע בו עכו"ם מ"מ לדידן אסור דאין אנו בקיאים בשיעור חזוקו מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין ואמר רב יוסף חומץ שכר של עכו"ם אסור מפני שמערבים בהן שמרי יין בדף ל"ב אמר רבא ומאוצר מותר שאם ערבו בה היה מסריח בתו' דף כ"ט כל הסוגיא בדבור דלעיל וכן בוסר אסור לומר לעכו"ם לסוחטו וליגע בו אחר שנסחט דאין אנו בקיאי' בשיעורו מתי קרוי בוסר ומתי קרוי ענבים, ויש שהיו רוצים לסמוך להיתר מדתנן במסכת שביעית פ' ד' דף ל"ח הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה כו' הרי שנקרא לחלוחית שבבוסר מים מ"מ אומר רבינו יעקב אין אנו בקיאים מתי קרוי מים ומתי קרוי יין ופעם אחת היו כל היינות של שנה אחת בוסר ולא נתבשלו יפה וכי תאמר שלא נהג יין נסך באותה שנה, ועוד ללשון שני שפירש רש"י בפ' כל הגט גיטין דף ל"א משעת כניס' המים לבוסר בכל עניין אסור, יין שנתנו בתבשיל או עם משקי' אחרים ונגע בו גוי קודם שהרתיח על האור מותר וראייה מדתניא בע"ז דף ל' ומייתי לה בחולין דף ו' אלונתית כברייתא מותרת פי' כברייתא שלקחה עכו"ם מישראל עשוייה מיינו של ישראל ואיזו היא אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון שהיוצאין מן המרחץ רגילין לשתותו כדי לצנן ותניא נמי רישא בתוספתא שם אלונתית של עכו"ם אסורה מפני שתחילות יין פירוש שתחילתו יין של עכו"ם משמע הא תחילות יין של ישראל אינו נאסר במגע עכו"ם, שכר של עכו"ם אסור לשתותן בבית העכו"ם משום גזרת חתנות דהא רב פפא דף ל"א אפקא ליה אבבא דחנותא ואם נתאכסן בבית העכו"ם מותר אבל דבש ושאר משקין מותרין אפי' בבית הגוי ומי תותים וכל משקין שיקרים יותר מיין אוסרין לשתות אם לא ראוהו ישראל כשמשכו עכו"ם מן החבית שמא עירב בו יין להגדיל המדה אבל בחבית אין לחוש שמא ערבו בו יין שהרי היה מתקלקל ואם היין יותר יקר מן המשקה אין לחוש שערבו יין להרשיע כדמוכח שם דף ל"ד גבי קיסתא דמוריסא כלומ' קיסת' דחמרא בארב' לומא, מתוך ההלכות שבפ' אין מעמידין עבודה זרה דף ל"ב ול"ג למדנו דין נודות העכו"ם וקנקניהם שאם הם חדשים זפותים אסורין פיר' רבינו משה בפ' י"א דמאכלות אסורות שהתירה בהדחה בלבד ואם הן ישנים זפותים מיישנן שנים עשר חדש או יחזירם לאור עד שיתרפה זפת שעליהן או יתן לתוכה מים שלשה ימים ומערה ומחליף מים אחרים כל מעת לעת וישנים שאינם זפותים כמו כן מיישנן או מערן שאין לחשב אין מכניסו לקיום אלא כגון כוסו' או משפך וכיוצא בהן כתוב בספר התרומה סימן קס"א שנודות וקנקנים של ישראל הזפותין ויש בהן יין ומשקה טופח עליהם ונגע בהם עכו"ם צריכין לכתחילה עירוי או הגעלה ולא סגי בהדחה שפעמים שנשר הזפת ממקומו ויש בהן מקומות מליאות יין ע"ז דף ע"ד כמו מעצרתא דבי רב דפלי פלויי ומלי חמרא תותיה ואמר לא סגי בניגוב אמנם אף בדיעבד קשה בעיני להתיר שהרי אומ' שם בב"ק אין מעמידין דף ל"ג ל"ש נודות ול"ש קנקנים ול"ש דידן ול"ש דידהו במסקנא מיישנן או מערן או יחזירם לאור ער שיתרפה הזפת שעליהן ומורי רבינו יהודא פירש בשם ר"ת בתו' שם כל הסוגיא מוע"ס בד"ה כך היא גירסת הספרים שנראה לו גירסת התוספ' שמחלק בין נודות לקנקנים וזו היא הגירסא בקוצר ופירושו נודות העכו"ם גרודין מותרים חדשים זפותין אסורין פי' גרודין שאין בהם זפת מותרין אפי' ישנים דכיון דאין מכניסין לקיום משכשכה במים ומותרין ואפי' היה בהן זפת אלא שנקלף דיין בשכשו' סגי כדמוכ' בע"ז דף ע"ד גבי הא דמקשה מההוא דאע"פ שקלף את הזפת אסורה לההיא דגת ומחץ שאינן זפותין, חדשים זפותין אסורין פי' חדשים שדומה לחדשים שלא היה בהן יין מעולם אע"פ כן אסורין שמאחר שהן זפותין אין ניכר בהן כל כך ואע"פ שאין מכניסן לקיום צריכין עירוי מפני שזפת בולע אפי' בפעם אחת ולא משום יין הנתון בשעת זפיתה דהא איכא למ"ד בע"ז דף נ"ג דהוי כזורק מים לטיט שם תניא אחר כך קנקנים של עכו"ם חדשים מותרין ישנים זפותין אסורין פי' חדשים מותרין דודאי לא היה שם יין מעולם שמאחר שאינן זפותים היה ניכר מיד וישנים או זפותין אסורין פי' אפי' פעם אחת נקראין ישנים או זפותין אפי' נראין חדשים אסורין מפני שאין ניכר כל כך אם שמו בהן יין לפי שיטה זו סובר שנודות אין מכניסין לקיום אבל קנקנים מכניסין לקיום אמנם אמרינן בירושלמי שם קנקני העכו"ם חדשים מותרין אע"פ שהן זפותין וישנים אסורין אע"פ שאינן זפותין ור"ת בתו' דלעיל התיר לסוף ימיו בוט"ש וקאנ"ש שלנו אע"פ שזפותים וחושבן אין מכניסן לקיום ואמר כי מנהג קדמון הוא להתירם בשכשוך לפי שיש בהן תרתי לטיבותא חדא שהן של עץ ואין נבלע בהן היין כל כך ע"י זפיתה ועוד שאין תדירות כל כך כיין ולא דמי לכלי הגת שהן של עץ הזפותין שאסורין שהן תדירות מאד מיין שם בדף ל"ג חביות של גוים אע"ג דקנסא אסור פי' לכפות החבית על האש מכ"מ אם האש גדול כל כך וחזק בפנים שידו סולדת בחוץ מותר וחשוב כמו הגעלה שם חביות של עכו"ם מותר לתת לתוכן שכר ושאר משקין אבל יין אסור לתת לתוכן אפי' לאחר שנותן בהם שאר משקין ואם נתן בהם ציר או מורייס ששורף היין האסור הכלוע אז מותר לתת אחרי כן יין של היתר, שם בדף ל"ד ההרצנים והזגין של עכו"ם מותרים לאחר שנים עשר חדש, שם דף ע"ד והגת של גוי שדרך בה אם אינה זפותה של עץ ושל אבן ינגב ואם זפותה צריך קילוף זפת ודין זה באבן כשדרך בה ובשל עץ אף בלא דרך בה ואם הגת של חרס דרש רבא שם נעוה ארתחו פי' הגת הרתיחו ברותחי' תרגומו של גת הוא נעוה ואם היה זפותה תנן שם של חרס אע"פ שקלף את הזפת הר"ז אסור אלא מיישנה או מערה או מחזירה לאור עד שיתרפה הזפת שם ואם הגת של ישראל ודרך בה תחילה ואח"כ נגע עכו"ם ביין שבגת או אפי' דרך בה אין צריך רק הדחה ואם זפותה צריכה קלוף זפת, שם גת ומחץ ומשפך משפט אחד להן כמו שמצינו דרבנן אסרי שם כשהן של חרס אף בניגוב ומשוי' אותם והוא הדין כלי המדה כגון המוריא וההין שמשפט אחד להם ובשל עץ ובשל אבן ינגבן ואם זפותין יקלוף הזפת, כך משמע שם וגת שיש בה נעורת של פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר במו שרגילו' לדבקן יחד אפי' אינה זפותה אין די בניגוב, עיין באשירי שם גיגיות גדולות אם רגילות לדרוך בהן ודרך בהן עכו"ם תחילה יש להן דין גת להצריך ניגוב כי אין לומר כי בגת דווקא צריך ניגוב שנכנס בה היין בדוחק וכובד הקורה אין לומר בן שהרי בגיתות שלהן לא היו דורכין כי אם ברגל ולא היה בהן קורה כי אם בבית הבד כדאמרינן שם בע"ז דף נ"ו מהו לדרוך עם הנכרי בגת ומקשה והא קמנסך ברגל ואפי' הכי מצריך ניגוב והוא הדין בגיגיות גדולות, ודין ניגוב מים ואפר ארבע פעמים ואם יש בהם לחלוחית ומקדים האפר למים ואם הם יבשין צריך להקדים המים כדאיתא בע"ז דף ע"ד ולפי' רבינו שלמה מים נחשבין אחר ואפר אחד ואין צריך לכל היותר כי אם שני פעמים מים ואפר שם אותן גיגיות גדולות או גיתות שלא דרך בהן נוי מאשתקד צריכות ניגוב או שהיו שנים עשר חדש מסוף ימי הבציר דאשתקד עדהאידנא, גת או גיגית שדרך בהן עבדים היום וישראל דרך בהן אחר כך וגם המשיך בהן היין היה מתיר רבי יעקב מטעם דיין שלא נתנסך לע"ז בטל בששים או משום חמרא חדתא בעינבי דאמר רבא שם בדף ס"ו בתר שמא אזלינן והוה ליה מין בשאינו מינו ואפי' לאחר שנתן בה הגרגותני מותר מטעם סלק מינו במי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ורב אדא אמר בע"ז דף צ"ו וע"ש בתו' החזיר הגורגותני לגת אסורה ל"ל סלק את מינו במי שאינו או אית ליה כאביי דאמר שם דף ס"ו בתר טעמא אזלינן ומין במינו הוא ואם הגיגית שהיא אסורה מלאה ענבים דרוכין אם עדיין לא נמשך ממנה כלום טוב לפנותה בגיגית כשירה ולהמשיך היין שם ולא נצטרך לטעם רבינו יעקב בתו' פרק בתרא דף ע"ג בד"ה יין דאמר יין ביין בששים מסקינן בע"ז דף ע"ד לעניין יין נסך כלי הגת שדרך בהן הנכרי הדפין והעדשין והלולבין מדיחן העקלין של נצרין פי' בערוך בערך נצר שוטים כמו ונצר משרשיו יפרה ופי' בע' טלפח עדשים גלגל כעדשה של טיט ומכבידו על הדפין של ענבים אבל גת עצמה צריכה ניגוב כן פר"ת אבל לפי התוספתא בע"ז שגורס מנגבן יכול להיות בפרש"י שפי' עדשים גת עצמו, ושל בצבוץ פי' קנבוס מנגבן של שיפה ושל גמי מיישנן שנים עשר חדש רבי יוסי אומר הרוצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זתים או מניחן תחת הצנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין שתים עשרה שעות ואח"כ יותרו שק שמשמרין בו יין של צמר מנגבה של שער מדיחה של שש מיישנה י"ב חדש, ואם יש בו קשרים מתירן וכן הסלים והכפיפות שדורכין בהם אם היו תפורין בחבלים מנגבן ואם תפורין בפשתן מיישנם שנים עשר חדש ואם יש בהן קשרים מתירן כדמסיק בע"ז דף ע"ה כל הסוגיא כתב מורי כי ר"ת בתי' דע"ז דף ל"ג בד"ה קינסיה התיר כשפותח החבית משוליה ושופך לתוכה מכלי ראשון אפי' מגלגל אחר כך החבית כדי שיעברו המים בכולה ושמא יש להקל משום דתשמישו בצונן כדאמרי שם דף ל"ד גבי מאני דקוניא ומצינו למעלה היינו שם דף ע"ה חולטן במי זתים ובשאר איסורין צריכין הגעלה, שם סל וגרגותני אם היו של עכו"ם והם של שיפה ושל גמי מיישנן כמו עקלין או שמא אפי' הן של קנים נחמיר בהן כמו בשל שיפה ושל גמי ואם של ישראל הם ונגע בהן עכו"ם כשהיה בהן יין משקה טופח שמא סגי בהדחה כמו גת של ישראל שנגע בה עכו"ם אי שמא כיון שהוא חמור יותר מגת של עכו"ם שאין די לו בניגוב כשהוא של עכו"ם גם של ישראל אין די לו בהדחה, בלי חרס חדש צריך שיתן בהן מים בתחילה שלשה פעמים כדפי' רש"י גבי כוסות של חרס בע"ז דף ל"ג שפוסק שם פעם ראשון ושני אסור ושלישי מותר וה"ה שמועיל אם ישהא בהן המים זמן גדול עד שיהו המים בלועים בהן ואם לא עשה כן לא זה ולא זה אם נתן בהן עכו"ם יין אסורין וצריכי' עירוי מים שלשה ימים ורבינו יעקב פי' בתו' שם שלשם מדבר כשנתנו בכוסות של יין העכו"ם ופוסק התלמוד שדי לו בהדחה שלשה פעמים לאחר שיהיה בהן יין נסך, יש מקומות שהעכו"ם מחמיצין העיסה משמרי יין שמייבשין אותו בתנור תחילה ויש מתירין הפת כמו דורדיא דארמאי דשרי לבתר תריסר ירחי שתא ורבינו יעקב בתו' שם כל הסוגיא אסר דהיינו דווקא שמרים שנתמדו במים ונסחטו ואותן קרויין דורדיא אבל שמרים קרוי אותו שלא היה בהן מים מעולם ואותן אינן מועיל לייבש בתנור ולא שנים עשר חדש וכן ראיתי בתוספתא שמרי יין שיבשו אסורים בהנאה בירושלמי דדמאי קאמר שמרים של ע"ז לאחר שנתייבשו מותרין גיגית של ענבים דרוכים מותר להניח ליגע בהן עכו"ם אפי' לכתחילה דאמר רב הונא בע"ז דף נ"ד אינו נעשה יין נסך עד שימשך וזהו עד שיתן סל וגורגותני לשם ולקח ישראל מן היין שבסל מאותה שעה ואילך אם נגע עכו"ם ביין שבגיגית נאסר הבל ואם לא נגע רק בזגים ובחרצנים אין הכל נאסר אא"כ טופח כדי להטפיח עליהן שמחבר את הכל ואפי' לא לקח הישראל מן היין שבסל נקראת המשכה כיון שהיין צלול נכנס בתוך הסל ונבדל מן הזגין ומן החרצנין לדברי רבינו שלמה שם אפי' כלא נתינת סל אלא שפינה הענבי' אילך ואילך ויין צלול כנוס באמצע נקראת המשכה ושמא לדבריו זהו כשלא נשאר ענבי' עד שולי הגיגית במקום שהיין צלול כנוס שם, כתב מורי רבינו יהודה בתו' שם יש שהיו רוצים למצא חן בעיני הגוים והיו דורכי' עמם בגיגית קודם המשכה שמע רבינו יעקב והקפיד ורצה לנדותם כי אסרו לפי משנה אחרונה לדרוך עם העכו"ם בגת קודם המשכה אטו אחר המשכה ואע"פ שאינו גוזר שם דף נ"ו כשיד העכו"ם צרורה וקשורה ואינו יכול לנסך אטו שאינה צרורה ומתוך דברי רבי', משה בפ"א דמאכלות אסורות משמע שאותו תינוק בן ששה שהורה להתיר כשידו צרורה שם בדף נ"ו טעה כי בכל עניין שונה אין דורכין, מספר התרומה סי' קס"ה גיגית שהיא דרוכה ועדיין לא המשיכו ממנו ורוצה ישראל או עכו"ם ליקח ממנו בכיס לנסות אם הוא טוב אם לאו יקח יין וענבים יחד כדי שלא תחשב המשכה ותאסר כל הגיגית אם יגע בה עכו"ם אחר כך אמנם אפי' לקח בכוס יין צלול יכול להיות שאינו נחשב המשכה בשביל דבר מועט כזה וגם לא נתכוין להמשיך כי אם לנסות אבל אותו שבכוס חשוב יין ונאסר במגע עכו"ם ואם אחרי שנאסר אותו שבכוס החזירו לגיגית דרוכה הכל מותר ואפי' נמשך מן הגיגית מטעם סלק את מינו כמי שאינו וזגים וחרצנים שקרויין אינו מינו לרבא דאמר בע"ז דף ס"ו בתר שמא אזלינן רבין עליו ומבטלין אותו ואפי' לאביי דאמר שם חמרא חדתא בענבי בתר טעמא אזלינן והכל מין במינו הוא מ"מ מותר בששים לפירוש רבינו יעקב דמפרש בתו' שם בד"ה יין דף ע"ג דווקא יין שנתנסך לע"ז אסור במשהו דומי' דמים במים דתנן התם וכן כתוב בתשובת הגאונים כתב יד רבי' יוסף טוב עלם שמדבר ביין שנתנסך לע"ז, בתו' פ' ר' ישמעאל כל הסו' בד"ה אמר רב הונא דף נ"ה גיגיות מלאות ענבים דרוכין ובעוטין ושוהין בבית העכו"ם שבוע או יותר ויש הרבה מקומות שישראל קונים אחר כך יין שם ואין חוששין שמא המשיך העכו"ם ממנה ונאסר כל מה שנשאר שם וגם בירו' שם אמרי' דאם העלים אינו אסור ודוחק הוא לומר שבירושלמי מיירי בגיגית שאינה מלאה שלשם אם המשיך ממנה אין החסרון ניכר אבל אם הגיגית מלאה שאם המשיך ממנה קצת ניכר החסרון לשם אין לחוש שמא לאחר שהמשיך חזר ומלאה והמחמיר טוב הדבר לתת בגד על פי הגיגית ועושה חותם מיד שבצד הענבים ודרכן עכו"ם שנגע ביין ונתכוון ליגע וגם היה יודע שהוא יין אע"פ שלא נתכוון לנסך אסור בהנאה כי ההוא עכו"ם דשיכשך בידיה בדוילא להראות שהוא יין ואסור שמואל ורבי יוחנן בהנאה שם וגם ראייה מאגר דמים גוי שקדח במינק' והעלה שמציץ בפיו דרך קנה ואסרו בהנאה, אם נגע בידו ליין שלא נתכוין אפי' ליגע כגון שהלכה ידו על היין בלא ידיעתו אסור בשתיי' ומותר בהנאה כי ההוא דסליק לדיקלא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכוונה ושרי רב לזבוני לעכו"ם ולא גרסי' התם נגע ברישא דלוליב' שם דף נ"ו ועוד יש ראיה להתיר בהנאה אפי' כי נגע בידו בלא כוונת מגע מהא דתניא שם מדדו ביד ימכר ואפי' לר' נתן דאמר אסור בהנאה זהו מפני שמתכוין ליגע ביין וגזר טרוד למדוד אטו מתכוין ליגע בלא טירדא, נגע עכ"ם בידו ביין וסבור שהוא משקה אחר כמו כן מותר בהנאה ואסור בשתייה כדתניא התם שם בדף נ"א עכו"ם שהושיט ידו לחבית של יין וכסבור שהוא של שמן זה היה מעשה ואמרו ימכר וכ"ש היכא דלא נתכוון ליגע שמותר בהנאה נגע גוי ביין בקנה או בדבר אחר שאינו ידו אם יודע שהוא יין ונתכוין ליגע אסור בהנאה אע"פ שלא נתכוין לנסך ואם טרוד בדבר אחר כגון למדוד וכיוצא בזה תנן שם בדף ט' מדדו בקנה ימכר ואין הלכה כר"ש דשרי בשתייה ואם לא נתכוין כלל ליגע ביין כמו כן אסור בשתייה דגרסי' שם בדף נ"ז ברישא דלוליבא שלא בכוונה ושרייה רב לזבוני לעכו"ם אבל לשתות אסור וכן מקשה שם דף נ"ח והא קא נגע בנטלא פי' שתחב הנטלא בתוך היין שבדוולא ואסור אע"פ שהיה סבור שהוא שכר ולגירסא זו צריך לחלק בין זה לזורק חבית לבור בהמתו שם דף ס' דשאני התם שאינו אוחזה בירו ואינו קל להזיז יין שבבור ולכך מותר ולפי' ר' יעקב בתו' שם כל התו' דף נ"ו והגאונים דלא גרסי' ברישא דלוליבא אלא בידו היה ולכך אסרו בשתייה אבל אם בדבר אחר נגע היה מותר אף בשתייה כיון שלא נתכוין כלל ליגע ליין כמו זרק חבית לבור בהמתו מותר אף בשתייה אע"ג דאזיל מיני' מיני' עי' שם בפי' רש"י דף ס"א ומה שמקשה שם והא קא נגע בנטלא לא גרסי' ברוב ספרים בנטלא ומי שגרסו כך הפי' והא קא נגע ביין כששואב בנטלא מתוך כובא והוה ליה מגעו שלא בכוונה שהוא סובר שהוא שכר ואסור אם שפך עכו"ם יין מכלי אל כלי אם היה סבור שהוא שכר או משקה אחר מותר אף בשתייה כעובדא דר' יוחנן בן ארזא שם בדף נ"ח דאתא עכו"ם ואוריק אורוקי ושרא אף בשתייה מפני שהיה סובר הגוי שהוא שכר והוא הדין אם נושא גוי יין בגיגי' מליאה יין במוט ובלכתו נפל מן היין לחוץ שלא בכוונתו מותר אף בשתייה אפי' מה שנפל וכן פי' רבי' שמואל בפ' בתרא בתו' דף ע"ב אם שפך גוי ויין מכלי אל כלי בכוונה וגם היה יודע שהוא יין מה שנפל לחוץ אסור אף בהנאה כעובדא דר' יוחנן כן ארזא דחד אסר אפי' בהנאה לפי שהעכו"ם היה יודע שהוא יין ומוקמינן לה באוריק אורוקי וכן אמר רב פפא בפ' ר' ישמעאל דף ס' גוי אדנא של יין וישראל אכובא ריקנית ושפך עכו"ם האדנא בתוך הכובא חמרא אסור אפי' בהנאה כדפרישי' אבל מה שנשא' בכלי' שלא עירה עדיין מותר אפי' בשתייה למ"ד בפרק בתר' דף ע"ב נצוק אינו חיבור ולמ"ד נצוק חיבור מותר אי מיקטף אקטופי כדאמר שם גבי מערה חבי' של יין כשר לבור של יין נסך קילוח שמחבית לבור אסור ומה שבחבית מותר באיקטף ולדברי האומ' דנצוק אינו חכור מוקי לה בגוי המערה דמה דלבראי גזור רבנן שיצא ע"י כחו ומה דלגואי לא גזור ומה שנפל לחוץ דאמרי' דאסור היינו דווקא כי עירה גוי לבדו אבל סייע לו ישראל לערות מותר הכל ישראל שבא לערות כלי גדול מלא יין אל כלי אחר אסור לומר לגוי לבא לסייעו כדאמר רב שם לשיפכאי לא לסייעי עכו"ם בהדייכו דילמא מישתליתו וסמכיתו עליה אמנם אם סייע עכו"ם עם ישראל כשר היין ואמר רב פפא בע"ז דף ס' גוי אכובא ריקנית וישראל אדנא וישראל מוריק היין מותר ואם העכו"ם מצדד הכובא אסור דילמא נגע כך פי' רבי' שלמה והרב ר' יצחק בר' מאיר פי' בתו' שם דאסור מפני שמצדד הכובא בשעה שהיין מקלח לתוכה הוה ליה כנוגע בקנה פסק רבי' שלמה במכשירין ובשם רבינו יעקב והסו' בתו' שם קבלנו דנצוק אינו חיבור שהרי רב נחמן ורב ששת ור' חייא לכאורה סוברין שם אינו חיבור ודוחין כל ראיות רב הונא שאומר חיבור וכן גבי גישתא שם אמר ליה רב פפא לרבא ש"מ נצוק חיבור אמר ליה לא וכו', ועוד דרבה בר רב הונא שם בד' ע"ג אשתי בקנישקנים הוא כלי מוקף קנים מתוכם וכשמוצצין אחד מן הקנים מתמלאין כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות ביחד זה בקנה זה וזה בקנה זה ומותר ישראל וגוי לשתות יחד כשקדם ופסק ישראל מלשתות אבל קדם גוי ופסק אסור שחוזר היין שנוגע בו העכו"ם ונתערב באחר דאי לאו דשמיע מאביו דהדר ביה לא היה חולק על ישיבתו של אביו ורבו, וכן משמע בפ' ר' ישמעאל עבודה זרה דף נ"ו ובתו' שם שמדקדק על דברי רב הונא ש"מ נצוק חיבור ואין אומר אין הכי נמי דרב הונא לטעמיה דאמר נצוק חיבור אלמא משמע דפשיטא ליה דהדר ביה, המשפיל קורה כבידה של גת על גבי תפוח של ענבים לא יניח לעכו"ם לגלגל לבדו דר"ה פסק כמאן דאסר שם בדף ס' והסוגיא בתו' שם בדברי המתחיל הוה אפי' בכח כחו ואע"ג דבמעצרתא שלנו יש שלש כחות אין חילוק בין שנים לשלשה בפ' בתרא דף ס"ד יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם ואם מבוקעות או שנטל העוקץ הרי הן כמבוקעות כדאמרי' בירושלמי שם דף מ"ד ע"ד ואסורות בנ"ט כרבא שם דף ס"ו והוא הדין בחטין שהן מבוקעות ומתיר רבא שם למכור לגוים החטין שנפל עליהן היין נסך, אסור להניח לעכו"ם לישא כלי מלא יין פן יגע ביין דאמר רב פפא בפ' ר' ישמעאל דף ס' כובא חסירא שריא מליא אסורה והני מילי כשנושא הדלי בין ידיו או על כתיפו אבל במוט או לישא הדלי דרך טבעתו מותר ולא גזרינן דילמא נגע ביין אבל נוד שפיו סתום או עקום אמר רב אשי שם ובס"ת סי' קע"ט מבואר יותר זיקא בין מליאה בין חסירה שרי דאין דרך ניסוך בכך וכן הלכה ולא כרב פפא דאסר מכאן התיר רבינו יעקב בתו' שם על ברזא שהיתה רפויה בחבית ועל סתימת המגופה שהיתה רפויה על פי חבית ובא עכו"ם והדקה בפנים וגם בפיטום גדול שלא היו השולי' מהודקי' ובא יהודי ושם נעורת של פשתן והיה תופש כנגד הנקב ומנע קצת היין מלצאת ולא כל כך ובא הנגר עכו"ם והעמידו בהדוק כנגד הסדק בסכין עד שסתם הפיטם כל זה התיר שאין זה דרך ניסוך בכך ויראה לי דהא דגרסינן בירושלמי דסנהדרין אמר רב יהודה אין מדקדקים ביין נסך שעל כיוצא בעניינים אלו אמר כן, עכו"ם שזרק צרור או שום דבר בתוך היין מרחוק ואפי' בכוונה מותר אפי' בשתייה דאמרינן בירושלמי פ' רבי ישמעאל תני שמואל בשם ר' אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך, ועכו"ם המטפח על פי החבית מרותחת כשהיין תוסס אסור בשתייה כמו ששנינו בפ' רבי ישמעאל עבודה זרה דף ס', תו' שם ד"ה מהו דף נ"ט גיגית שיש בה ענבים דרוכין והמשיכו ממנה אסור להניח שיביא העכו"ם ענבים בסלים ולשופכן בגיגית מפני שהאשכולות דבוקות זו בזו והוו כמו אזיל מיניה ומיניה שלא בחמתו דאסור שם בדף ס"א וצריך שיסייע לו הישראל לשפוך ואם שפך ולא סייע אסור אם לא זרק מרחוק, שם בדף נ"ח ואסור שישפוך עכו"ם מים לתוך כלי של יין משום לך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב חבית שהיין יוצא דרך סדקין מותר להניח לעכו"ם לתת בו חשוקין ולהדקה ולא דמי לחבית הנבקעה לאורכה ואתא גוי וחבקיה דאסור שם בדף ס' והסו' בתו' שם בד"ה מעשה אבל לתחוב נעורת או מטלית בסדקין שהיין יוצא בו אם הוא סביב השולי' מקום שמתחברים אל דופני החבית שם מותר לפי שאינו תוחב כנגד חלל החבית שראשי השולי' מפסיקין שתחובין בחריצין שבדופני החבית סביב סביב והוה לי טפי מקטפרס בפרק בתרא דף ע"ב ואפי' באמצע חבור השולים אם אין חלל בסדק אך הנסרים אין מחוברין ודבוקין בחוזק זה לזה כמו כן מותר לעכו"ם לתחוב שם מטלית או נעור' ובלבד שלא יתחבם ויכנסם עד חלל החבית, עכו"ם שתחב אצבע בתוך נקב חבית של יין שהיין יוצא דרך שם הכל אסור בהנאה או תחב שם ברזא לסתום כמו חבית של תרומה בפ' שני דטבול יום ד' ע"ג ומביאה שם בפ' רבי ישמעאל עבודה זרה דף ס', שנקבה בין מפיה בין משוליה ונגע בה טבול יום דהכל טמאה וכן אם נענע הברזא שהיה כבר בתוך נקב של יין הכל אסור בהנאה ואם הניח ידו על הנקב שלא יזוב אבל לא נכנס בתוך החלל מעשה היה ואמר רב פפא שם לחד לישנא דעד ברזא חמרא אסור ופי' רבי' שלמה ורבי' משה בפרק י"ב דמאכלות דעד ברזא אסור חמרא בהנאה משם ולמטה מותר בשתייה ודבר נפלא הוא זה שיין ישכב זה על זה וחציו יהא אסור אף בהנאה וחציו יהא מותר אף בשתייה אלא נפרש דעד ברזא אסור בהנאה ומשם ולמטה מותר בהנאה אבל אסור בשתייה פסקו ר"ח ורש"י כל הסו' בתו' שם בד"ה אמר שאין הלכה כרב פפא שהרי העמיד' שם רב יימר כתנאי ודברי רב פפא כיחידאה אלא הכל אסור בהנאה וגם ר"י פסק שאין הלכה כרב פפא שהרי רבא חולק עליו בפ' אחרון גבי ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא פי' ב' קני' חלולין וחתוכין בשיפוע ומדבקין ראשיהם מלמעלה ושני ראשין פוני' מלמטה כזה ומניחים א' מן הראשין בחבי' המלאה עד שמגיע לשולים וראש הקנה השניה נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעולה היין ושומטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח והיין עולה כולו מחבית לחבית והניח העכו"ם ידו עליו ומנעו מלצאת ואסר רבא כל היין אע"פ שלא היתה הגישתא מגעת עד שולי החבית כך פי' ר"ת א"ל רב פפא ש"מ נצוק חיבור א"ל לא שאני הכא דכולי חמרא בתר גישתא גריר ומפרש שם רבי' יעקב שהגישת' לא היתה מגעת לשולי החבית ורבא אסר כל היין אפי' מה שתחת הגישתא כיון שכל היין מתנענע תחילה לצאת ובנחת ידו שם הרי נינוח הכל וחשוב כאלו נגע בכולן הרי שרבא חולק על רב פפא והלכה כמותו, פוסקים רבותי' שבצרפת הקדמונים שיין של עכו"ם בזמן הזה אסור בשתייה ומותר בהנאה שהרי פוסק רבינו יעקב כרב בפר' רבי ישמעאל דף ל"ז וכל הסוגיא בתוספות שם בד"ה לאפוקי שמחמי' בתינוק ומיקל בעבדים שאומר שם תינוק בן יומו עושה יין נסך ליאסר בשתייה ועבדי' שמלו וטבלו מותרין בנגיעת יין ישראל אע"פ שלא נשתקע שם ע"ז מפיהם ואין הלכה כשמואל שמיקל בתינוק בן יומו ומתיר מגעו בשתייה ומחמיר בעבדים שמלו וטבלו ואוסר מגען בשתייה עד שישתקע שם ע"ז מפיהם ופי' רבינו שמואל והריב"ן בשם רבינו שלמה כי כתוב בתשובת הגאונים שהעכו"ם בזמן הזה אין רגילין לנסך והרי הן בתינוק בן יומו ומותר בהנאה אמנם לדברי הה"ג ור"ח שפוסקין כשמואל מדקאמר רבי יהושע בן לוי כוותיה שם אם נשוה מגע עכו"ם לתינוק יהא מותר אף בשתייה אבל אין נראה לרבינו יעקב לפסוק אלא כרב והראיה שמביאין מרבי יהושע בן לוי שאומר על דברי שמואל בכמה נשתקע שם ע"ז מפיה' בשנים עשר חדש עיקר דבריו נאמר בהחולץ דף מ"א גבי לוקח עבדים מן העכו"ם שמגלגל עמו שנים עשר חדש והתלמוד הביא בפ' רבי ישמעאל דלעיל לפרש דברי שמואל בכמה הוי שקוע לפיכך אין ראיה משם לפי מה שאמר' יכול הישראל ליקח אותו מן העכו"ם בחובו ויין של ישראל שנגע בו עכו"ם מותר למוכרו והמחמיר שלא ליקח אותו מן העכו"ם בחובו מ"מ אם נגע עכו"ם ביינו של ישראל מכרו לאותו עכו"ם שנסכו מאי טעמא שקל מיניה מאי דאזקי' כדאמר רב אשי שם בדף נ"ט וכן נכון לעשות אם יכול, נכרי שקנח יין כשר מישראל ומחתימו הישראל חותם בתוך חותם כגון שמילא כל החבית חשוקים ועשה שולים כפילים משני צדדין ומוליכן העכו"ם למקום אחר למכור ופעמי' מתאכסן בעיר שכולה עכו"ם וגם הפתח נעול מותר בשתייה דברייתא שם בדף ס"א דמטהר יינו של נכרי בחצר אחרת אסור אע"פ שיש ביד ישראל מפתח וחותם היינו דווקא כשעשה העכו"ם את היין מכרמיו ודרכו ישראל אבל קנה מישראל יין עשוי כיון שטורח כל כך לא טרח ומזייף ועוד התיר רבינו יעקב בתו' שם אפי' יינו של עכו"ם מכרמיו שטהרו ישראל משום דברייתא לא אסרה אלא מפתח אחד או חותם אחר אבל חותם בתוך חותם מותר דבפ' אין מעמידין עבודה זרה דף ל"א חזינא דאיכא חילוק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם, ואם העכו"ם המוליך חביות של יין נתאכסן בעיר שכולה עכו"ם והיה פתח פתוח לר"ה אז מותר אפי' בחותם אחד דמירת' מישראלים שעוברים שם לפעמים כעין שאומר בפ' רבי ישמעאל דף ס"א שם דמרתת מרוכלים ישראל שעוברין שם לפעמים, יין שהוא של ישראל ושולחו ביד עכו"ם בעיר אחרת ופעמים שלן בעיר שכולה עכו"ם מותר אפי' בחותם אחד כרבי אלעזר בפ' אין מעמידין דף ל"א יין משתמר בחותם אחד ורב פסק כוותיה וגם בפ' בתרא דף נ"ט אמרינן האידנא ק"ל כר' אלעזר דלא חייש לזיופא אבל מצא החותם נשבר או המפתח נסתר היין אסור ולא קשיא ממסכת טהרות פ"ח דף נ"ח דשרי בטהרות כ"ש ביין נסך דתנן חבית שהניחה מכוסה ומצא מגולה ר' מטמא וחכמים מטהרין שהגנבים נמלכו והלכו להם דהתם מיירי ביוצא ונכנס ומחמת כן נמלכו והלכו להם, וכשהחותם שלם צריך שיכיר חותמו לבסוף לאחר שהוא בא כמו שמחלק שם בפ' אין מעמידין עבודה זרה דף ל"א וכל הסוגיא בתו' שם בד"ה דאסר בין מכיר חותמו לאין מכיר או שמא די שישלח לישר' חבירו היאך החותם עשוי ובאיזה עניין וזה יודיע לעכו"ם תחילה שישלח לישראל חבירו עניין החותם ואז מירתת מלזייף תדע שיש לחלק בזה שהרי רב עצמו אומר בסוף פרק אין מעמידין עבודה זרה דף ל"ט חבי"ת אסור בחותם אחד פירוש סימן חתיכת דג שאין בה סימן ובשר או יין או תכלת המפ"ג פי' חלתית מורייס פת וגבינה מותרין בחותם אחר ולפי זה קשה דרב אדרב שהרי פוסק רב כרבי אליעזר דאמר שם בדף ל"א יין משתמר בחותם אחד אלא ההיא דחבי"ת מדברת באין חוזר ורואה לבסוף וכן פי' לנו מורי רבי יהודה אבל רבינו יעקב פי' דההיא דאין מעמידין מדברת בישראל חשוד שכך מדברת עניין ההלכה ההיא למעלה שם דף ל"ט וישראל חשוד אינו ירא כל כך כמו העכו"ם שסובר שיאמינוהו אבל בירושלמי שם משמע שבגוי מדבר, עוד אמר לנו מורי כי רבינו יצחק היה שותה מיין הבא בחביות שלנו ביד עכו"ם ושולים כפולים רק בביתו היה מחמיר על זה ופעם אחת לא היה לו יין ושלח לאלצור"א ושמע שלא היו נזהרים יפה מניגוב ואע"פ כן שתה ממנו כל ימות הקיץ מפני שלא היה בריא ואחר כך צוה להכשיר את החבית, כל הסוגי' מו"ס בתו' פרק בתרא דף ס"ט בד"ה מאי ובתו' פרק אין מעמידין עבודה זרה דף ל"א בד"ה השולח ונכון הדבר לסתום פי החבית בנעורת או בשום דבר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני החבית שאם יגביה העכו"ם העור לא ידע ליישבו כבתחילה ועוד יתן חשוק אחד שקורין צירקו"לייה בלעז סביב השולים במקום שמתחברין אל דופני החבית ולקבעו במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העכו"ם להוציא היין דרך שם ולתוחבה אחר כך אל מקומו הראשון, וכל הברזות לחותכן ולקבוע עליהן עור במסמרות או לקבוע עליהן נסרים במסמרות לכסות כל השולים והברזות וצריך שישלח הישראל כתבו מזה וגם יודיע לעכו"ם היאך חתמו ובאיזה עניין, יש מחמירין לאסור אפי' על ידי חותם על המגופה ועל הברזות ואפי' בהכרת חותם פן ינעוץ העכו"ם מסמר או חודו של סכין בין הנסרים ויוציא מעט יין, בפר' בתרא דף ס"ט והתלמוד שמתיר זהו בחביותיהן שהיו של חרס שאין לחוש לכך ואין להחמיר כל כך לחוש לזה, ויש מקילין להתיר בחותם אחר בלא הכרת חותם וגם אין שולחין לחביריהן היאך עשוי וכשהמעשה בא בדיעבד אין לנו ראיה ברורה לאסור, שולח אדם חביותיו ריקניו' כדי לתקנן בבית העכו"ם ושוהין שם יום או יומים ואין צריכין חותם שבכלים גדולים כאלה אין רגילות שישתמש בהן עכו"ם לשעה, והא דאמרינן בסוף ע"ז דף ע"ד רבא כי הוה משדר חביותיו להרפניא סחיף להו אפומייהו והתי' להו אברזונייהי קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפי' שעה אחת גזרו ביה רבנן פי' סחיף להו כו' נותנם בדיסקיא פיה למטה וחותם פי השק כלפי שוליהם משום חותם בתוך חותם בפירוש רש"י פ' אין מעמידין עבודה זרה דף ל"א מבואר יותר זהו להם דווקא מפני שהיו חביותיהם של חרס קטנות, בע"ז דף ס"א יינו של ישראל שהניחו ברשות עכו"ם ופתח פתוח לר"ה והישראל הלך לחוץ מותר אם לא הודיעו היכן הלך אבל אם הודיעו שהפליג ובתוך כך יוכל העכו"ם ליגע ביין אסור אבל אם ישראל אחר דר בעיר מותר דמירתת מיניה, ובמקום שאסור פי' רבינו שמואל בתו' פרק בתרא דלעיל זהו דווקא במקום שיוכל להביא מים תחת חסרון היין שהוציא או להחליף טוב ברע אבל כדי ליגע בחנם לא חיישינן ושמא הני מילי בחבית אבל בגיגית או כוס של יין נראה דאסור בלא שתיית שיעור למלאות החסרון שכן דרך ליגע ליין שלפניו דרך מתעסק אבל אם יש מגיפה על החבית מקרקע יבשה או נסר או עור קבוע במסמרות מותר ולא חיישינן לסתימה פי' לנקוב המגופה ולסותמה דהא הלכה כרשב"ג בפ' בת' דף ס"ט דלא חייש להכי וגם לא חיישינן להסיר כל המגופה ולעשות אחרת כמוה דהא הלכה כר' אלעזר שם דלא חייש לזיופא ושני הפסקי' צריכי מבואר שם בתו' בד"ה והאידנא ובס"ת סימן קפ"ב אבל נעורת או מטלית תחוב בפי חבית אפי' תחוב בדוחק אין זה חותם דגוי לא מירתת להסירו ולהחזירו ואסור לשלוח חביות מעיר לעיר בעניין זה, בס"פ רבי ישמעאל דף ס"א ועי' שם בתו' ובפי' רש"י דף ע' יינו של ישראל שהוא ברשות ישראל בלא שום חותם והפתח נעול והלך לו הישראל לחוץ ובשובו מצא שם גוי אם אינו נתפש כגנב היין אסור פי' שיכול לומר בשביל כן נכנסתי במרתף לבקש תרנגולת או טענה אחר' ואם אין לו שום טענה שיוכל לומר מדוע הלך לשם היין מותר שם ואם יש שם חלון או סדק בכותל או חוץ לכותל יש מקום גבוה שיוכל לראות שם היין כפתח פתוח דמי ומותר כדפסק שם רבא בפרק בתרא דע"ז דף ע' בהלכות אלו בגיטין בפ' הניזקין גיטין דף נ"ד ובקידושין דף ס"ה גבי אמ' לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלא שותק נאמ' ואמרי' עליה בפ' האשה רבה יבמות דף פ"ז ממאי משום דעד אחד מהימן דילמא משום דשתיקה כהודאה דמיא אבל אם אמר איני יודע אינו נאמן כיון שאינו בידו על זה אומר רבינו יעקב שכשאדם אומר לחבירו שנתנסך יינו צרי' ליזהר שלא ישתוק או יכחישנו או יאמר אינו יודע אמנם אם ידענו בו ששתק מחמת שאינו יודע אין שתיקתו הודאה וכן בכל דיני שבעולם לא תחשב שתיקתו הודאה בכיוצא בזה והא לך לשון מורי רבינו יהודה שכתב בפ' הניזקין פסק רבינו יעקב והוא בתו' שם בד"ה אמר דף נ"ד שאם עשה אדם יין לחבירו ומצאו ולא אמר לו דבר ואחר כך אמר לו יינך נתנסך אינו נאמן אבל אם בפעם ראשונה אמר כן נאמן אפי' מכחישו כיון שהיה בידו כרבא שם ועי' גם בתו' פ' האומר דלעיל ואם לא היה בידו ואמר לבעל היין שנתנסך אינו נאמן אם הכחישו או אם אמר לו איני יודע אבל אם שתק נאמן וסעד מצא לדבריו בתשובת רבינו משולם בר' קלונימוס כאשר כתב בספר הישר ואומר הרב רבינו אלחנן על זה שלא תחשוב שתיקתו כהודאה אלא בדבר שרגלים לדבר שהיה לו לידע עכ"ל סיפר לנו מורי רבינו יהודה שמעשה היה והלכו היהודים מישוב אחד למניין ביום הכפורים והניחה יהודית אחת מפתח המרתף כיד שכינתה גויה או ביד שפחתה אין זכור אני איזו והתיר רבינו יעקב את היין מפני שאומרה הגויה דיהודאי לא מנטרי שבתא כדאיתא בפ' בתרא דע"ז דף ע' אמרינן בירושלמי שם מעשה שהפליגו קרנות של בית רבי הטעונות יין ארבעה מילין בין טבריא לציפורי והתירו את היין מפני שיש בדרך כוכין ואטדים וסוברין שהן בני אדם ויראין ליגע ביין, בפרשת כלי מדין אמרה תורה שבכל כלי מתכות כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים המקרא הזה אינו מדבר בטהרתן מידי טומאה שאין לך טומאה שעולה על ידי האש אלא על ידי טבילה בנהר או במי מקוה ומשמעות המקרא שמדבר בכלי סעודה שכל דבר שתשמישו באש כגון השפודין והאסכלאות תעבירו באש ומפרש במסכת ע"ז דף ע"ו בסופה מלבנן באש עד שתסיר קליפתן ואח"כ אמר הכתוב וטהר שם בדף ע"ה כל' הוסיף להם טהרה אחרת והוא להטבילן במים אחר הליבון ובכמה מים פי' הכתוב אך במי נדה יתחטא כלו' במים שהנדה טובלת בהן שם והם ארבעים סאה וכל אשר לא יבא באש כלו' שאין עיקר תשמישו על ידי האש לבדו אלא על ידי המין בברייתא שם כגון הקדירות והיורות תעבירו במים כלומר מגעילן במים רותחין ואח"כ מטבילן כמו שפיר' הכתוב לענין הליבון וכן פי' רבינו שמואל דדווקא מנעילן תחילה ואח"כ מטבילן לשון הברייתא אבל הטביל ואח"כ הגעיל הוי כטובל ושרץ בידו ואין נראה לרבינו יצחק וכן הו' בתו' שם בד"ה מגעילין שהרי אפי' כלים חדשים צריכין טבילה ואם כן אין הטבילה בשביל הטומאה, אמר רב נחמן שם אפי' כלים חדשים צריכין טבילה דהא ישנים ולבנן כחדשים דמו ואפי' הכי בעי טבילה וכתב מורי דספרי תניא המטביל סכין צריך להעביר חלודה וטעמא אמר רבינו יצחק משום חציצה ובמקפיד עליה אמר רב חייא בריה דרב הונא שם לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא בלבד שהקדרה שבשל בה העכו"ם היום בשר נבלה צריך הגעלה עם הטבילה אבל שאינה בת יומא אינה צריכה הגעלה שכבר נפגם טעם השומן שבקדירה ונ"ט לפגם מותר ואינה צריכה אלא טבילה בלבד כמו הלוקח כלי מתכות חדשים שמטבילן ומותרין ואמר רב אשי שם שכלי זכוכית הואיל וכשנשתברו יש להם תקנה הם ככלי מתכות וצריכין טבילה, שם וכן במסקנא שכלי חרס השועין באבר צריכין טבילה, שם כלי מתכות של סעודה אמורים בפרשה אבל כלי עץ כלי אבנים אין טעונין טבילה אא"כ נשתמשו בהן עכו"ם בצונן מדיחן ואם בחמין מגעילן וכלי חרס שנשתמש בו עכו"ם בחמין אין להם תקנה שהרי התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם שנ' וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר אמר רבה בר אבוה שם לא שנו שכלי מתכות צריכין טבילה אלא בלקוחין וכמעשה מדין אבל שאולין אין צריכין טבילה ושאלו בני הישיבה שם מה נא' בממושכנים והשיב מר בר רב אשי כי מעשה היה ומשכן עכו"ם כוס של כסף לרב אשי אבי והלך אבי והטבילו ושתה בו אבל איני יודע אם הטבילו מפני שסובר ממושכנין כלקוחין או מפני שראה שאין בדעת העכו"ם לפדותו עוד והרי לא נפשטה שאלה זו ופסק רבינו משה בפי"ז דמאכלות להקל ומקצת רבותי' שבצרפת כמו כן בתו' שם ויש מטבילין אותן בלא ברכה, אע"פ שלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא אסרו חכמים קדירה שאינה בת יומה אטו בת יומא בד"א לכתחילה אבל בדיעבד התבשיל שנתבשל בה מותר מפני שנ"ט לפגם, יש דברים אחרים שאסרו אותן חכמים ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מה"ת גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות ואלו הן אסרו לשתות עמהן בבתיהם אפי' שכר של תמרים ושל שעורין כאשר בארנו למעלה ואומר שם רב פפא בפ' אין מעמידין דף ל"א כשהיה רוצה לשתות משכר העכו"ם היה מצוה להביאו לפתח החנות שלא יראה בשותה עם העכו"ם ותניא בתוספתא דת"כ מביאה בע"ז דף מ' יין תפוח מן האוצר מותר היה נמכר בשוק אסור מפני שמזויף פי' מערבין בו יין הנראה דווקא במקום שהיין יותר בזול מיין תפוחים אז צריך שיראה ישראל כשמושכין אותו מן החבית ואומר רבינו משה בפ"יז דלעיל כי על יין תפוחים לא גזרו כי דבר שאינו מצוי הוא, במשנה דע"ז דף ל"ה וגזרו על פתן ועל בשוליהם ואע"פ שגזרו על פתן אמרי' בירושלמי דע"ז ובשבת פת טעמו עליו והתירוהו מפני חיי נפש כגון שהתענה שלשה ימים בפסחים דף כ"ה ע"ד עוד אומר בירושלמי גבי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה משמע אבל באכילה אסורה הדא דאת אמרת במקום שנהגו שלא לאכול פת של עכו"ם אבל במקום שנהגו לאכול פת של עכו"ם אף באכילה מותר ואותה שהבאתי למעלה שבמקום שהתענה שלשה ימים התירוה זה במקום שנהגו שלא לאכול ואפי' במקום שנהגו איסור אמרינן בע"ז דף ל"ח שאם הדליק העכו"ם את התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה בו עכו"ם או שהדליק עכו"ם ואפה עכו"ם ובא ישראל ובער את האש מעט הואיל ונשתתף במלאכ' הפת הר"ז מותרת בתו' שם ואפי' לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו כדאיתא בדברים שבין בני בבל לבני א"י שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסור ובירושלמי דע"ז גרסינן בפרק אין מעמידין רבינו יהודא הנשיא התיר חלוט של עכו"ם מפני שמחוסר מעשה האור ועוד כתב מורי שרבינו יצחק בתו' שם דף ל"ה בד"ה מכלל היה מיקל להתיר שיאכל הנזהר מפת של עכו"ם עם שאינו נזהר בקערה אחת ואין לחוש על טעם פת של עכו"ם כמו שלא גזרו על התערובת של דמאי גרסינן בע"ז דף ל"ח אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם לפיכך הדבש שבשלוהו עכו"ם מותר שאומר סתם התלמוד שם דף ל"ט דבש למאי ניחוש לה אי משום בישולי עכו"ם נאכל כמו' שהוא חיי ואמשום גיעולי עכו"ם נ"ט לפגם הוא שמותר ולשון אחר אומר, בדף ל"ח אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עכו"ם ואומר רבינו יעקב בתו' שם בד"ה איכא שזה הלשון בא להקל כמו שאומר אחר כך איכא בנייהו דגים קטנים שאע"פ שאין נאכלים כמות שהן חיין הואיל ואינן עולין על שלחן מלכים אין בהן משום בישולי עכו"ם אבל לא בא להחמיר ולומר שאפי' בדבר שנאכל כמו' שהוא חי כמו הדבש יש בו משום בישולי עכו"ם הואיל ועולה על שלחן של מלכים שאם כן היה התלמוד אומר איכא בנייהו דבש וגבינה אלא ודאי לשון אחרון מודה לקולות של לשון ראשון אבל לשון ראשון אינו מודה לקולות של לשון אחרון הילכך הלכה כקולות של ראשון שהכל מודין בהם וגם סתם התלמוד אומר כן בעניין הדבש כאשר ביארנו והלכה כלשון אחרון שהרי רבי יוחנן תופסו עיקר וסובר כן ביבמות דף מ"ו ובע"ז דף נ"ט לפיכך לא תמצא דבר שיאסר משום בישולי עכו"ם אא"כ אינו נאכל כמות שהוא חי וגם שיהא עולה על שולחן של מלכים כגון בשר דגים גדולים ובצים כן פסקו רבי' יעקב ורבינו משה בפר' י"ז דמאכלות שהרי עיקר הגזירה משום חתנות שמא יזמיננו העכו"ם בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן של מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן חבירו עליו ביצה שצלאה עכו"ם פסקינן הלכה בפ' אין מעמידין עבודה זרה דף ל"ה כר' יוחנן דאסר, גרסינן בביצה דף ט"ו אמר רב דגים קטנים שמלחן ישראל או עכו"ם הרי הם כמי שנתבשלו מקצת בישול ונאכלין כמות שהן חיין ואם צלאן עכו"ם אחר כך מותרין דאיתמר בע"ז דף ל"ח דג מליח חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר ופסק רב אלפס בשם גאון דהלכה כחזקיה ובר קפרא דאינהו רבים לגבי רבי יוחנן, כל שבשלו ישראל מעט בין בתחילה בין בסוף מותר לכך אומר בע"ז שם הניח העכו"ם בשר או קדירה על גבי האש והפך הישראל בבשר והגיס בקדירה או שהניח ישראל וגמר העכו"ם הר"ז מותר משמע אפי' בשלו העכו"ם הרבה יותר ממאכל בן דרוסאי הואיל וגמרו ישראל מותר וכן קבלתי מרבי' יהודה, בתו' שם דף ל"א בד"ה ותרווייהו עוד קבלנו ממנו דשכר אין בו משום בישולי עכו"ם כמו שהתבואה בטילה במים לעניין ברכה, שם דף ל"ה שמן של עכו"ם רב אמר דניאל גזר עליו ושמואל אמר זליפתן של כלים אוסרתן והמסקנא בע"ז דף ל"ו דר' יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום שסובר נ"ט לפגם מותר לפי זה משנתינו שם דף ל"ה שאוסרה השמן סובר' שנ"ט לפגם אסור וקשה היאך יתכן לומר כן והלא שנינו שם בדף ל"ט משנה שלמה שמתרת הדבש ומפרש בגמ' שם שאין לחוש לגיעולי עכו"ם מפני שנ"ט לפגם מותר וצריך לחלק דודאי בעניין הדבש הכל מודים בו מפני שאפי' היה בן יומו שמנונית בדבש פוגם מעיקרו אבל שמנונית בשמן שאם היה בן יומו היה משביחו יש לנו לאסור לפיכך היה צריך לומר שמח שחשבו בעניין השמן נ"ט לפגם בתו' שם דף ל"ה מפרש טעמא בד"ה אי מפני שסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן וגם מטעם זה מתיר שם בדף ל"ה חמין של עכו"ם שחממו עכו"ם בין ביורה קטנה בין ביורה גדולה עוד בע"ז במשנה דף נ"ה והטעם בגמ' דף ל"ט אומר קורט של חלתית של גוים אסור באכילה מפני שמחתכין אותן בסכין שלהן ואע"ג דנ"ט לפגם מותר אגב חריפות החלתית ממתקו אותו שמנונית שבסכין והרי הוא נ"ט לשבח, אמרינן ביבמות דף קי"ד קטן אוכל נבילות וטריפות אין ב"ד מצווין להפרישו אלא שלא יאכילנו בידים אפי' דברים שאיסורן מד"ס וכן קטן שבא לכבות הדליקה אין ב"ד מצווין להפרישו ומה ששנינו בשבת דף קכ"א קטן שבא לכבות הדליקה אין שומעים לו מפני ששביתתו עליך הרי מעמידו ר' יוחנן ביבמות דף קי"ד בקטן שהוא בן דעת קצת ועושה לדעת אביו, ואעפ"כ מצוה להרגילו בקדושה ובטהרה שנ' חנוך לנער על פי דרכו, אמרינן בסנהדרין דף ט"ז מי ששותה מים בכלים המאוסים כגון בכלי זכוכית של מקיזי דם וכיוצא בהן עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם ומטעם זה יש ליזהר מכל מאכלות ומכל משקין שחי בכלים מאוסין או שנתערב בהן דבר מיאוס וכן אומר שם שהמשהא נקביו עובר משום בל תשקצו מלבד חולאין קשים שמביא על עצמו ומתחייב בנפשו וכן לא יאכל בידים מזוהמות וצריך ליזהר בכל הדברים האלה ולהתנהג בקדושה ובטהרה כמו שנ' והתקדשתם והיתם קדושים.

4 עבודה זרה פתח ↗

אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי גּוֹי דְּנַסְּכֵיהּ לְחַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּכַוָּונָה, אַף עַל גַּב דִּלְזַבּוֹנֵיהּ לְגוֹי אַחֲרִינָא אָסוּר, שְׁרֵי לֵיהּ לְמִישְׁקַל דְּמֵיהּ מֵהָהוּא גּוֹי. מַאי טַעְמָא? מִיקְלָא קַלְיֵיהּ.

1 וכחו של עובד כוכבים שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן ושרי אפילו בשתיה היכי דמי כגון דקא מוריק ממאנא למאנא ולא קא נגע בחמרא וסבר דשיכרא הוא כה"ג שרי אפילו בשתיה כדאמרינן רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי הוו יתבי וקא שתו חמרא אתא ההוא גברא ואמרו ליה תא אשקין לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוה חד שרי דף נח: דמימר אמר האי עובד כוכבים אי רבנן כי הנך הוו שתי חמרא אמרי לדידי תא אשקיין והא מריח לי בחדתא והא חזי ליה בליליא והא קא נגע ביה בנטלא ומגע עובד כוכבים שלא בכוונה אסיר דמוריק אורוקי וכחו של עובד כוכבים שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן אמר רב אסי אמר רבי יוחנן

2 יין שמזגו עובד כוכבים אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב.

3 דף נט. בעו מניה מרב כהנא עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת, אמר להו אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב איתיביה רב יימר לרב כהנא עובד כוכבים שהביא ענבים לגת בסלין דף נט: ובדרדורין, אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר, אמר ליה הביא קא אמרת אנא לכתחלה קא אמינא.

4 אמר רב אשי האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דלזבוניה ומישקל דמיה אסיר מישקל דמי מההוא דנסכיה

1 ר"ן פתח ↗

וכחו של עובד כוכבים וכו'. בגמרא הכי איתא דף נח. דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי הוו יתבי ושתו חמרא עאל ואתא ההוא גברא אמרי ליה תיב ואשקיון בתר דרמא לכסא איגלי מילתא דעובד כוכבים הוה חד אסר אפילו בהנאה וחד שרי אפילו בשתיה אמר ר' יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי מאן דאסר שפיר אסר מימר אמר רבנן חשיבי כי הני שיכרא שתו בתמיה אלא ודאי חמרא הוה ונסכיה דאע"ג דבמוריק אוריקי אסקינן דף נח: בהאי עובדא אפ"ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למחזי דבישראל הוה מחזיקינן ליה ומאן דשרי שפיר שרי מימר אמר רבנן כשרים כי הני חמרא שתו ואמרי לי תא ואשקיין בתמיה אלא ודאי שיכרא הוא. והא קא חזי ליה בליליא והא קא מריח ליה בחדתא. כלומר ביין חדש שאין לו ריח:

2 ר"ן פתח ↗

יין שמזגו עובד כוכבים. שנתן בו מים לתקנו בשתיה:

3 ר"ן פתח ↗

עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת וכו' ופשט לה לאיסורא משום לך לך אמרין נזירא. ופירש הראב"ד ז"ל דטעמא דמילתא מפני שבאותן דרדורין דהיינו גיגיות קטנות שמוליך בהן יש בהן יין שזב מן הענבים וכשהעובד כוכבים שופך מן הענבים נשפך גם כן היין על ידו ואף ע"פ שאינו יין גמור מפני שעדיין לא נמשך בגת אסרינן לכתחלה משום לך לך אמרין נזירא אטו שפיכת יין גמור אבל דיעבד שרי ולפי שיטה זו הורה הרב ז"ל שאם סייע ישראל את העובד כוכבים בשפיכת הדרדורין מותר ואפילו לכתחלה דכיון דביין הגמור הנשפך על ידי ישראל ועובד כוכבים שרינן בדיעבד בפרק השוכר דף עב: ואף ע"ג דלכתחלה אסרינן התם משום דלמא משתלי ישראל ושדי עילויה דעובד כוכבים וה"ל כח עובד כוכבים גרידא הכא לא גזרינן דהויא לה גזירה לגזירה דאפילו כי שדי עובד כוכבים לחודיה לא מיתסר אלא משום גזירה דיין גמור ולפי פירוש זה צ"ל דסלין דקאמר במזופפין דומיא דדרדורין שהיין מתעכב בהן שאילו בסלין מנוקבין אין לחוש לדבר שהרי אין היין מתעכב בהן ואחרים פירשו דמאי דאסרינן בעובד כוכבים שיוליך ענבים לגת היינו טעמא משום דבגת שיש בו יין שכבר נמשך עסקינן וגזרינן שמא יגע ביין שבגת והא דתניא ואע"פ שהיין מזלף עליהן לאחר ששפכן בגת קאמר והכי משמע בתוספתא דגרסינן התם עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אף ע"פ שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר ולזה מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות מאכלות אסורות ולפי שטה זו בגתות שלנו שלעולם אין היין צף בהן על גבי הענבים אין לחוש לעובד כוכבים שמוליך ענבים לגת אבל לשטת הראב"ד ז"ל צריך ליזהר בדבר:

4 טור פתח ↗

אע"פ שמגע נכרי ביין שלנו אסור בהנאה מותר ליקח דמיו מאותו הנכרי שאסרו או אותו הנכרי ימכרנו ויתן דמיו לישראל אבל הוא אסור למוכרן ולהנות ממנו שום הנאה בד"א שהנכרי נותן לו המעות קודם שיתן לו ישראל היין אבל אם הנכרי לוקח היין מישראל ואח"כ נותן המעות מותרין כיון שאחר שקונה הנכרי היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ ודוקא לאחר מותרין אבל לבעל היין שמכרו אסורין לעולם לפי שנהנה מדמי יין נסך לפיכך ישראל שמוכר יינו לנכרי צריך ליזהר שלא יאסר בעודו ברשותו כיצד יעשה יקח ממנו המעות קודם שימדוד לו היין ויתנה עמו שיתנם לו במתנה אף אם לא יתן לו היין דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות בכותי עד שימשוך ואם לא עשה כן ומודד לכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין אסור אע"פ שפסק דמי היין שמיד נאסר כשהגיע לפי הכלי ומיהו בדיעבד מותר דקי"ל יין שנתערב בסתם יינן מוכרו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו ואם פסק דמי היין ומדדו לתוך כליו של ישראל ומשכו הנכרי ואפילו לכליו של נכרי שאין בפיו עכבת יין כלל ומשכו הנכרי מותר יש בו עכבת יין בשוליו והכלי עומד בחצרו של נכרי או תופס אותו בידו מותר שמיד כשהגיע לאויר הכלי קנאו ולא נאסר עד שיגיע לשוליו ואם הכלי בחצרו של מוכר לא קנה ואסור אא"כ יאמר לו יקנה לך כליך: היה הנכרי מודד הגביהו תחלה לקנותו קנאו נמצא כשמערה אח"כ למדוד שלו הוא לא הגביהו תחלה לקנותו אסור ומיהו למאי דכתבינן לעיל דכחו בכונה מאי דנפק לברא שרי בהנאה מותר בדיעבד אלא שלכתחלה אסור שקרוב הדבר שיגע ביין מדד עד שלא פסק אסור אע"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין קרוב הדבר שיגע אחר שימשכנו ועדיין לא נקנה לו כיון שלא פסק וכיון שלא נזהר הישראל יש לחוש שמא נגע. פועלים ישראלים שעשו מלאכה אצל נכרי ושלח להם יין נסך בשכרם אם קודם שזכו בו אמרו לו תן לנו דמיו מותרין ואם לאחר שזכו בו אמרו לו תן לנו דמיו אסורין שהרי הוא כאילו מוכרין אותו לו מי ששכר פועלים נכרים ופסק להם מזונות אסור להשקותן יי"נ ואם אמר להם צאו ואכלו ושתו מחנוני פלוני ואני פורע אם הקדים הדינר לחנוני אסור שמיד נקנה לו היין שביד החנוני ומשלו משקה אותם אבל אם לא הקדים לו הדינר מותר אע"פ שיחד לו הדינר להיות שעבודו עליו והוא בעין ביד בעל הבית. ויש אוסרין גם בזה דכיון שיחדו הוי כאילו נתנה לו ונקנה לו מיד. כתב הרשב"א הא דאסור כשהקדים לו הדינר דוקא כשאומר לו יהא דינר זה בידך עד שתשקה לפועלים ואני אחשוב עמך באחרונה אבל אם נתנו לו להוציאו עכשיו אם יצטרך לו מותר ע"כ. ואינו נראה דכיון שהקדים לו הדינר מיד נקנה לו היין ובשליחותו נתנו להם. יש מקומות שנותנין למלך חלק ידוע מהפירות ואם יש לישראל יין צריך ליתן ממנו חלק ידוע למלך יכול לומר לנכרי פייס למלך בשבילי אע"פ שנותן לו יי"נ והוא חוזר ונותן לו דמיו אין נראה כפורע חובו מיין נסך דכיון שאומר לו פייס סתם משמע פייסו במה שתוכל לפייסו ופי' רש"י דוקא שגם הישראל היה יכול לפייסו בדבר אחר ור"י פירש אפילו הוא בענין שאין הישראל יכול ליפטר אלא ביין מותר אבל אם אומר לו היה במקומי ליתן למלך אסור דהוי כאילו אומר היה במקומי ליתן לו היין שיש עלי לתת לו: מלך שיש לו חוק על בני המדינה כשיש לו יין שהוא מחלקו על בני המדינה פלוני יקנה ממנו כך וכך ופלוני כך וכך אם כתבו על ישראל חלק ידוע ואומר לנכרי מלטני מאוצר המלך מותר לפי שזה הולך וקונה לעצמו מן המלך כדי שלא יכופו הישראל לקנות ואם אומר לנכרי הכנס במקומי וקח מאוצר המלך אסור דהוי כאילו אמר קבל אותו בשבילם ואני מוכרו לך וי"א שאם כתבו כבר על הישראל חלקו אסור בכל לשון שיאמר לו ואין בו היתר אלא כל זמן שלא כתבו עליו שמותר לומר לנכרי פייס בשבילי שלא יכתבו עלי: והא דדמי יין נסך אסור דוקא בשל ישראל אבל נכרי שמכר עכו"ם או יינו הדמים מותרין והא דאמרינן דמי עכו"ם ביד נכרי אסורין דוקא כשמכר לקנות בדמיו צרכי עכו"ם שאז נשאר הדמים באיסורן כדתניא ישראל שהיה נושה מנה ביד נכרי והיה מוכר עכו"ם ויי"נ ומביא לו מותר ואם א"ל המתן עד שאמכור עכו"ם ויי"נ ואביא לך אסור מפני שרוצה בקיומו ופי' ר"י דסיפא מיירי שאין לו ערב ממנו ולכך אסור שאינו יכול ליפרע ממנו בענין אחר ורוצה בקיומו עד שימכור אבל אם יש לו ערב שבלא"ה יכול ליפרע ממנו מותר והראב"ד חילק בשבידו לנוגשו ומרצונו ממתין לו אסור שהרי על ידו מתקיים עכו"ם אבל כשאינו בידו לנוגשו על כרחו ממתין לו ומותר:

4 משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר נִסּוּךְ כְּלָל וְאָסְרוּ אוֹתָם חֲכָמִים כְּדֵי לְהַרְחִיק מִן הַנִּסּוּךְ. וְאֵלּוּ הֵן. לֹא יִמְזֹג הָעַכּוּ"ם הַמַּיִם לְתוֹךְ הַיַּיִן שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּא יָבוֹא לִצֹּק הַיַּיִן לְתוֹךְ הַמַּיִם. וְלֹא יוֹלִיךְ הָעַכּוּ"ם עֲנָבִים לַגַּת שֶׁמָּא יָבוֹא לִדְרֹךְ אוֹ לִגַּע. וְלֹא יְסַיֵּעַ לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִיק מִכְּלִי לִכְלִי שֶׁמָּא יַנִּיחַ הַכְּלִי בְּיַד הָעַכּוּ"ם וְנִמְצָא הַיַּיִן בָּא מִכֹּחוֹ. וְאִם סִיֵּעַ אוֹ מָזַג הַמַּיִם אוֹ הֵבִיא עֲנָבִים מֻתָּר:

« רי"ף עבודה זרה כ״ו ע״ב רי"ף עבודה זרה כ״ח ע״א »